“כמה פעמים ספרת עד 10 ושום דבר לא קרה”?
“כמה פעמים ספרת עד 10 ושום דבר לא קרה”?
בדרך כלל כשאדם כלשהו אומר/עושה משהו שמכעיס אותנו – מיד צפים אצלנו כל השדים מהעבר, ואם חוק מרפי לצידנו סביר להניח שזה יקרה ביום רע…
לכל אחד מאיתנו יש מנגנון של תגובה אוטומטית , המושפע מניסיון וחוויות העבר , טמפרמנט וכו’ – התגובה האוטומטית היא תגובה אינסטינקטיבית, מהבטן וללא חשיבה על ההשלכות.
התגובה האוטומטית מחבלת בסיכויינו לצלוח סיטואציות של התנגדויות וחילוקי דעות.
כמנהלים ובכלל , עלינו לשלוט בחשיבה האוטומטית ולפעול מתוך חשיבה הכרתית , מושכלת.
משמע לבחור בדרך התגובה, לאחר חשיבה ולנהל את הסיטואציה ,בשונה מתגובה המופעלת אוטומטית מ”הבטן”.
אז מה עושים?
בראש ובראשונה יש להעניק לגיטימיציה לדיעה או התחושה של הצד השני , להתעלם מהדיעות הקדומות שלי כלפי אותו אדם , מחוויות דומות בעבר, לחשוב מה המטרה שלי , מה אני רוצה להשיג מהשיח , מה הדרך הנכונה לרתום וליצור הקשבה ומשם לבחור את התגובה המתאימה, שתייצר תוצאה רצוייה.
תמיד אמרו לנו לספור עד 10 – נכון? פשוט במקום לספור עד 10 נצלו את ההפוגה לחשיבה על התוצאה הרצויה לכם ועל תגובה לאחר חשיבה , להבדיל מתגובה אוטומטית.
רובנו נוטים להגיב לסיטואציות בצורה אוטומטית , מתוך נקודת המבט האישית שלנו, חוויות העבר שלנו החינוך שקיבלנו , השפעות סביבתיות וכו’.
סיטואציה לדוגמא:
עובד חדש הגיע באיחור לפגישה שנקבעה איתי , כמנהל האישי שלו.
תגובה אוטומטית:
מה אני חושב: חצוף ! , התחיל איתי רע מאוד . אם כעובד חדש הוא מרשה לעצמו מה יקרה בהמשך…
תגובה אוטומטית: אני מחמיץ פנים וכל הפגישה אני פאסיב אגרסיב או , שאני מעיר לעובד בכעס.
תגובת העובד (אוטומטית גם היא ): עלבון,חוסר בטחון/כעס, התגוננות .
תוצאה: הפגישה לא אפקטיבית ,מערכת היחסים נעכרת , העובד חש חוסר בטחון ולא מצליח להיות במיטבו.
פעולה מתוך חשיבה הכרתית:
מה אני חושב: מתחילה תגובה אוטומטית – ראה לעיל …ואני בוחר לעצור לרגע ולחשוב: מה אני צריך לעשות בכדי ש:
- העובד יבין , שהתנהגותו אינה מקובלת ועליו לעמוד בלוחות הזמנים.
- השיחה תגרום לעובד לשפר את ביצועיו ואת התנהלותו.
- מערכת היחסים ביני לבין העובד תישאר מכבדת ותאפשר לעובד צמיחה בארגון ובתפקיד.
תגובה הכרתית לדוגמא: “מה שלומך? (בחיוך…) אני מבקש שתגיע בזמן לפגישות שנקבעו – יש לכך חשיבות בכלל ולי בפרט”.
תגובת העובד: סביר להניח שירגיש אי נעימות אבל פחות סביר שירגיש מותקף.
התוצאה: הפגישה מתנהלת כרגיל , יש תחושה של כבוד הדדי ומערכת יחסים המאפשרת לעובד לתפקד ולצמוח.
שלא לדבר על סיטואציות טעונות יותר עם פוטנציאל נפיצות גבוה…
אנו צריכים לזכור , שהסתכלות מתוך נקודת המבט היחסית שלנו , המושפעת מגורמים כמו: חוויות העבר , טמפרמנט וכד’, הנה מקור לחיכוכים – מאחר שאינה מאפשרת לנו לבחון את הסיטואציה בצורה אובייקטיבית, נקייה ואין בה ממד של בחירה – אלא של אינסטינקט.
רמת מודעות וניהול גבוהה באה לידי ביטוי בבחירה המושכלת, ההכרתית , למרות הרגש והאוטומט.
***קריאה נוספת: להביט לזכרונות הקשים בעיניים, ד”ר רות שידלו http://www.tenne.org.il/%D7%9C%D7%94%D7%91%D7%99%D7%98-%D7%9C%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D/
כתבה: מאירה איצקוביץ’
